מבוא

לאחרונה, יוג’ין קנדל ורון צור הציעו את תוכנית “אלומות”¹ במטרה להביא להפסקת מאבקים פנימיים במדינה ולקידום שגשוגה.

הכלי העיקרי שהם מציעים הוא ביזור סמכויות במדינה.

הרעיון של הפסקת מאבקים פנימיים הוא בוודאי מבורך ונחוץ לשגשוג המדינה, ואני מסכים כי ביזור סמכויות הכרחי למטרה זו.

לדעתי, הפרויקט הזה מהווה שינוי מבורך מהפוליטיקה של אנחנו או הם, של משחק סכום אפס, שראינו במשך שנים רבות.

מציעי התוכנית השקיעו מאמץ רב בניסיון להבין את כל הצדדים במפה הפוליטית בישראל.

בעיניי, תוכנית זו היא צעד חשוב מאוד.

מטרת המאמר היא להראות כי מימוש התוכנית הזו יכול להביא להפסקת מאבקים פנימיים רק דרך חיסול פוליטי של מחנה הימין ודריסתו המוחלטת.

אינני טוען שזו הייתה כוונת מציעי התוכנית; אפרט את הבעיות שאני רואה בחשיבה שלהם, אשר לפי הבנתי, הובילו לכך.

אני גם הצעתי תוכנית² שמטרתה להביא להפסקת מאבקים פנימיים דרך ביזור סמכויות; לצורך השוואה, אסביר כיצד התוכנית שלי פותרת את אותן הבעיות.

תוכנית “אלומות”: סקירת התיאור הכללי

בסעיף זה נציג את עקרונות תוכנית “אלומות” כפי שתוארו באופן כללי בתחילת מסמך התוכנית³ עד הסעיף פירוט הפתרון המוצע בעמ’ 36. הדברים תואמים לתמצית התוכנית⁴ ולסקירותיה בתקשורת⁵.

מציעי תוכנית “אלומות” מגדירים את מטרותיה כך:

איך מורידים את להבות הסכסוך הפנימי שלנו, מפסיקים את המלחמה הפנימית שלנו, ומאפשרים לקהילות שונות לחיות ככל הניתן על פי דרכן ובלי שצד אחד יכריע את האחר בכפייה? איך, בזמן שמעלים מיסים ומכבידים את הנטל על החלקים היצרניים במשק ובחברה, מביאים לכך שכל חלקי החברה תורמים ל”הגדלת העוגה”, ולא שקהילה אחת תמשיך לממן את השנייה? איך מביאים לפתרון של גיוס חרדים, בזמן שברור לכול שנצטרך לחיות כאן על החרב עוד שנים ארוכות, עם צבא גדול בהרבה? כיצד אפשר להבטיח מבנה ממשלי שאינו מתמרץ פלגנות וסכסוך כדי להיבחר? איך מבטיחים שנוכל להחזיק כאן מערכת ביטחון עם עליונות טכנולוגית ועם יכולות הרתעה, התרעה והכרעה?⁶

התוכנית נועדה גם להפסיק את המאבקים הפנימיים בישראל הגורמים לתפיסת החולשה הישראלית על ידי אויביה⁷.

התוכנית אמורה לייתר לתמיד את הסיבות למלחמת הגנה על ערכים⁸.

היא מיועדת לפתור את בעיית המאבקים הפנימיים ההגנתיים על זהות וערכי ליבה⁹.

מציעי התוכנית משוכנעים כי רוב הציבור הישראלי … היו שמחים להגיע להסכמה (פשרה) מבוססת הידברות ביחס לחזון של עתיד משותף … יחד עם זאת, הניתוח שלנו לא נותן סיכוי רב לפשרה¹⁰.

בהתאם לכך, הם מציעים להוסיף רובד ממשלי חדש, הנקרא אלומה, ולחלק את כל האזרחים לשלוש אלומות בהתאם לשלושה חזונות של עתיד המדינה שהם מזהים:

• אלומה יהודית, דמוקרטית וליברלית;
• אלומה תורנית-לאומנית (הכוללת אוכלוסייה המאופיינת על ידי המחויבות לתורת ישראל והשאיפה לחיים על פי ההלכה, בצד יחס שלילי לדמוקרטיה הליברלית הנגזר מכך; היא תכלול הליבה של הציבור החרדי, חלקים מהפלג הימני-לאומני של הציונות הדתית ואולי אף חלקים מהפלג הימני-לאומני של האוכלוסייה המסורתית).¹¹
• אלומת כל תושביה שתכלול אזרחים התומכים בחזון מדינת כל תושביה, בעיקר ערבים, אך גם חלק מהיהודים שהמאלנים¹² (הדרוזים ומיעוטים אחרים לא הוזכרו; ככל הנראה, הם גם ישתייכו לאלומה זו).

אלו נבחרו לא כדי להתאימן במדויק לרצונות של כל קבוצות האוכלוסייה, אלא לאפשר התקבצות מרצון של חלקי האוכלוסייה לשלוש קבוצות שבתוכן לא תהיה מלחמת מגן על ערכים.^{13 14}

מושג האלומה מוגדר כך: קבוצת אנשים הבוחרים מרצונם¹⁵ להשתייך אליה, מתוך הזדהות עם הערכים שהיא מייצגת ועם החזון שהיא מציעה. אלומה גם מגדירה את היחידה האדמיניסטרטיבית ברובד הממשלי החדש אשר מאגדת קבוצה זו¹⁶. אלומה היא מעין אוטונומיה חברתית¹⁷.

לפי התוכנית, ישראל תאמץ משטר פדרלי תלת־רובדי: ממשלה פדרלית, ממשלות של שלוש אלומות ורשויות מקומיות¹⁸.

הנהגת כל אלומה תיבחר בנפרד בבחירות פוליטיות על ידי חבריה, ללא צורך במאבק על ערכים בלתי ניתנים לפשרה. היא תישא באחריות בלעדית על מגוון סוגיות – מיסוי, תקציב, חינוך, בריאות, רווחה, פנסיות ועוד – לפי ההעדפות של חבריה.¹⁹

כל אלומה תחוקק חוקה וחוקים משלה, תחת חוקה פדרלית רזה.²⁰

המכהנים במוסדות הממשל הפדרלי אינם נבחרים כי אם ממונים על ידי האלומות, לפי מפתח הקבוע מראש בחוקה הפדרלית. הדבר ישמור על הדמוקרטיה, אך יוציא את מלחמת הערכים המפלגת מהפוליטיקה ברמה הלאומית.²¹
הכלכלה תישאר מאוחדת, וכל אחד יוכל לעבוד ולהקים עסק בכל מקום… הממשל המרכזי לא יוכל להטיל מיסים ישירות על אזרחים או חברות, והסמכות הבלעדית לכך תעבור לאלומות – כל אלומה ביחס לחבריה… האלומות החלשות יותר כלכלית יקבלו סבסוד במהלך כ-15 השנים הראשונות.²²

התוכנית אמורה לפתור שני אתגרים העומדים, לפי מציעיה, לפני מדינת ישראל כעת:

א. סכנה ממשית של התפרקות המדינה בתרחיש הבא: לפי מציעי התוכנית, בשנת 2018 חרדים קיבלו סבסוד של כ-20 מיליארד שקל, כ-120,000 למשפחה, וערבים כ-25 מיליארד, כ-65,000 למשפחה, ומשפחה יהודית לא חרדית ממוצעת שילמה כ-20,000 ש”ח עבור הסבסודים האלה. בקצב גידול האוכלוסייה החרדית הנוכחי, תשלם ב-2065 משפחה יהודית לא חרדית ממוצעת כ-65,000 – 84,000 ש”ח לשנה. משפחות רבות יעזבו את המדינה כדי לא לשלם עבור המשפחות שאינן מפרנסות את עצמן, והמדינה תקרוס. הצורך בהגדלת שירות המילואים והוצאות המלחמה רק מחמיר את הבעיה.²³

ב. האתגר של שיקום הלכידות החברתית, עליו כבר כתבנו.

תוכנית אלומות: סקירת התיאור המפורט

בסקירה זו נבחן את פרטי התוכנית כפי שהם מתוארים החל מהסעיף פירוט הפתרון המוצע בעמ’ 36; פרטים אלה לא הופיעו בסקירות התקשורתיות.

החלוקה הראשונית לאלומות תתבצע באופן אוטומטי לפי קריטריונים של: לאום, דתיות, מיקום גאוגרפי, השכלה, שירות צבאי וכדומה. תושבי ערים לא דתיות ברובן ישובצו לאלומה היהודית דמוקרטית־ליברלית. זאת על מנת שהביסוס של כל אלומה ייעשה סביב ערכים הומוגניים יחסית. לאחר מכן כל אלומה תבחר ממשלת מעבר ותגבש חוקי יסוד; בשלב הבא האזרחים יוכלו לעבור בין אלומות.²⁴

מעבר מאלומה אחת לאחרת מותנה בהסכמת אלומת היעד, אשר רשאית לסרב למעבר בטענת חשד … [ל]מניעים זרים או אופורטוניזם, ולא הזדהות ערכית.²⁵ הדבר לכאורה סותר את ההצהרות הקודמות (ראה לעיל) לפיהן השתייכות לאלומה היא מרצון; יכול להיות כי מציעי התוכנית מתכוונים שהשתייכות מרצון חייבת להיות מתוך הזדהות עם הערכים, כפי שהם כתבו בתחילת התוכנית²⁶. אם כן, עולה שאלה, מי, לפי מציעי התוכנית, מחליט על הזדהות ערכית של בני אדם: הם עצמם או בתי משפט שאליהם יגיעו הוויכוחים בעניין הזה.

החלטה על מימוש התוכנית תתקבל ע”י הכנסת ומשאל עם ברוב משמעותי.²⁷

התוכנית תהפוך לאופרטיבית ע”י מטה מרובה של מומחים בתחומים מגוונים.²⁸

תהליך השינוי חייב להתחיל מוקדם ככל האפשר ולהיות מהיר ככל האפשר.²⁹

המבנה המנהלי תואר באופן מפורט מאוד:

הממשל הפדרלי יישא באחריות למדיניות חוץ, ביטחון, הגירה, הגנת סביבה ומכסים, ויקיים מוסדות ממלכתיים כגון בנק ישראל, רשות ניירות ערך והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא ינהל כוח משטרה פדרלי (בדומה ל־FBI) שיופקד גם על תיאום ביטחון הפנים ועל טיפול בעבירות פליליות. הוא ימשיך להנפיק מגוון היתרים כגון רישיונות נהיגה, דרכונים ורישיונות עסק למפעלים גדולים, וירכז את התכנון המרכזי של משאבי הקרקע (מגורים ותשתיות) במדינה. בדרג הפדרלי יפעל בית משפט לבוררות וגישור במחלוקות המתעוררות בין האלומות ובית משפט פלילי פדרלי. האלומות, בהסכמה רחבה, יוכלו להטיל על הממשלה הפדרלית משימות נוספות הדורשות תיאום משמעותי.
האלומות תהיינה אחראיות לשירותים המשפיעים על תושביהן: בריאות, רווחה, ביטוח לאומי, פנסיה וחיסכון, בעוד הממשלה הפדרלית אחראית לתיאום בתחומים אלה ככל שנדרש, כגון מניעת אפליה.³⁰

ברמה הפדרלית הוזכרו לא רק רשות המחוקקת ורשות המבצעת, אלא גם הפורום האסטרטגי, מועצה לביטחון הלאומי ומועצת היעוד המשותף.³¹

כל רשות מוניציפלית תשתייך לאלומה שאליה משתייכים רוב תושבי הרשות; חוקי האלומה הזאת יחולו על הרשות.³²

שירותים ציבוריים כולל בריאות (ולא כולל חינוך), יישארו תחת פיקוח פדרלי, ואלומות יוכלו לנהל מוסדות מסוימים (שעכשיו נמצאים בניהול של ארגונים פרטיים) לטובת כל אזרחי המדינה. האלומות יוכלו לסבסד את השירותים לאזרחים שלהם.³³

הכלכלה תישאר מאוחדת, כולל ניידות מלאה של סחורות, הון ועובדים ברחבי המדינה… התקציב הפדרלי, שלהערכתנו, יהיה בסביבות 30% מתקציב ממשלת ישראל הנוכחית… כל אלומה תחויב… לתרום לתקציב הפדרלי לפי שני פרמטרים: מספר תושביה, ובמידה מסוימת התמ”ג [תוצר מקומי גולמי] לנפש בה.³⁴

כל האזרחים יוכלו לבחור את מקום מגוריהם גם ללא קשר להשתייכות לאלומה (למעט ברשויות קטנות), ויקבלו שירות מהרשות ללא אפליה. מיעוט גדול בתוך הרשות המקומית יציית לחוקי האלומה בה שייך רוב אוכלוסיית הרשות אבל יוכל לבחור לעצמו הנהגה מוניציפלית נפרדת, ובמקרים קרובים לחלוקה חצי-חצי הרשות תפוצל. ברשויות קטנות… ייבחנו פתרונות להבטחת ההומוגניות של התושבים כדי למנוע חיכוכים מיותרים. לא הוזכר אילו פתרונות ייבחנו, למרות שבהמשך הוזכר כי תהליך ההומוגניזציה ביישובים ממילא הואץ לאחרונה עם חקיקת חוק המאפשר סינון מועמדים ליישובים. כנראה שמציעי התוכנית מתלבטים האם לאפשר סינון מועמדים ביישובים, למרות שהוא תורם להומוגניזציה הרצויה.³⁵

שירות ממלכתי יהיה חובה לכל אזרחים, ללא הבדל מגדר, ויוכל להתממש בצה”ל, במג”ב, במשטרה, בשב”ס, בזק”א, במערך הכבאות, בכיתות הכוננות, באבטחת מוסדות ובגופים אחרים המטפלים במצבי משבר וחירום… לנשים יתאפשר שירות חובה גם במערכות הבריאות, החינוך והרווחה. לאנשים עם מוגבלויות ימצאו פתרונות מתאימים.³⁶

לימוד משמעותי על ידי תלמידים חכמים ומתמידים… לקבוצת המתמידים הרציניים, במסלול ייחודי המוגדר והמבוקר היטב בידי גורם בלתי תלוי, יוכל להיחשב הלימוד כשירות עם סנקציות חריפות למשתמטים ולמוסדות.³⁷

הסוגיה הפלסטינית לא הוזכרה כלל בפרטי התוכנית; היא הוזכרה רק בחלק הקדמתי תחת הכותרת מה בין מצב מדיני וביטחוני לבין ערכים וזהות?; המסקנה היחידה של הסעיף הזה היא הטענה כי החלוקה בציבור לפי יחס לביטחון ולמדינה הפלסטינית שונה מהחלוקה לפי הדמוקרטיה הליברלית מול הדת.³⁸ (מציעי התוכנית סבורים כי תורת ישראל מתנגדת לדמוקרטיה הליברלית, כפי שציינתי לעיל ביחס להגדרת שלושת האלומות.)

במה אני תומך

אנו זקוקים לשיקום הלכידות החברתית ולהפסקת המאבק הפנימי חסר הפשרות על ערכים³⁹, זה או אנחנו או הם⁴⁰.

קיימים פערים בלתי ניתנים לגישור ביחס לערכים ולחזון הנגזר מהם לעתיד המדינה…⁴¹; חזון של שתי הקבוצות היהודיות העיקריות מתנגשת חזיתית ובלתי ניתנת לגישור⁴². הדבר נוגע הן לאופי המרחב הציבורי והן לענייני הביטחון והסוגיה הפלסטינית.

…קבוצות אוכלוסייה חיות בתחושה שכופים עליהן ערכים זרים ושהן חייבות להגן על ערכיהן. מאידך גיסא, אף קבוצה לא מרגישה שהיא תוקפת או מאיימת על ערכיה של קבוצה אחרת, אלא רק מגנה על ערכיה שלה⁴³.

אני תומך בניסיון להבין את עמדות כל הצדדים באופן שאיננו שיפוטי⁴⁴ וליצור שיטת ממשל שתאפשר לכל צד לחיות ללא איום תוך הסרת תחושת כפייה של כל ציבור וציבור… על ידי מתן הגנה מוחלטת על ערכי היסוד של כל קבוצה⁴⁵.

אני מסכים שהדרך לגשת למטרה הזו היא ביזור סמכויות הממשלה.

אני תומך בהכרה בחשיבות חלוקת עם ישראל לשבטים, חלוקה המשתנה עם הדורות, ובחשיבות המחלוקות לשם שמיים שסופן להתקיים; השוני בתוך העם הוא ברכה ולא בעיה.⁴⁶

אני תומך בהפסקת נרטיב כור ההיתוך.⁴⁷

אני תומך בביזור מיסוי והפסקת סבסוד בין חלקי הציבור. (אני אף מתנגד להמשך הסבסוד של חרדים וערבים לזמן ממושך, שכן לדעתי הצדדים ימשיכו במשחקים דומים לאלה שתיאר אריק ברן⁴⁸, כאשר גם הצד המקבל וגם הצד הנותן פועלים להמשך המצב, כל אחד מסיבותיו).

איך ייראה המימוש

בהתאם לתיאור המפורט שסקרתי לעיל, המימוש יחל לאחר קבלת ההחלטה ע”י הכנסת ומשאל העם. תחילה תתבצע החלוקה הראשונית לאלומות: כל הערים והשכונות החרדיות ורוב היישובים והשכונות הדתיות-לאומיות ישובצו לאלומה תורנית-לאומנית, ערבים, דרוזים וצ’רקסים ישובצו לאלומת כל תושביה, והשאר לאלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית.

התהליך יהיה מהיר וינוהל ע”י מטה מומחים. לא יתאפשר דיון ציבורי מכיוון שמדובר בחלוקה הראשונית בלבד, במטרה להתחיל את המימוש ללא דיחוי. אנשים שלא שובצו נכון יוכלו לעבור בין אלומות לאחר שאלה יתחילו לתפקד.

האלומות יבחרו את הנהגתן לפי הרוב: חרדים באלומה תורנית-לאומנית, ערבים מוסלמים באלומת כל תושביה, ושמאל מתון באלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית.

הנהגות אלה ידאגו שמעברים בין האלומות לא יסכנו את מעמדן ויחסמו מעברים של יריביהן לאלומות שלהן.

האלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית תסרב לקלוט את רוב הדרוזים, הצ’רקסים והדתיים-לאומיים. היא תקבל רק את בעלי הדעות השמאלניות יחסית, בטענה כי אינה רואה הזדהות ערכית. (ניתן לברר זאת בקלות לפי היישובים והקהילות אליהם הם משתייכים. ייתכן שהאלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית תקלוט חלק מהערבים הנוצרים.)

ההנהגה החרדית באלומה תורנית-לאומנית תעדיף את החרדים על פני הדתיים-לאומיים והחרד”לים, יריביהם האידאולוגיים. העדפה זו תתבטא בהרכב בתי הדין הרבניים, בחוקים שיהיו בסמכות האלומות (אינני רוצה לדמיין אילו חוקים החרדים יקבלו נגד דתיים-לאומיים כדי להוכיח להם שאינם דתיים באמת), ובחלוקת התקציבים, כפי שיפורט בהמשך.

החרדים ינסו לדכא ולהרוס מורלית ואידאולוגית את הדתיים-לאומיים, יריביהם האידאולוגיים, ויש להם סיכוי טוב להצליח. (אינני כותב זאת כדי לתקוף את החרדים; הם אינם מחפשים לשלוט על אחרים, אך כשהם נשאלים כיצד לחיות, יש להם דעות ברורות, ללא פשרות.)

תופעה דומה תתרחש באלומת כל תושביה: ההנהגה הערבית המוסלמית תנסה – ועשויה להצליח – לדכא את הדרוזים, הצ’רקסים והערבים הנוצרים. בנוסף, רמת הפשיעה בקרב הציבור הערבי המוסלמי תעלה משמעותית בשל הצורך לחלק את תקציבי המיסים והסבסוד. הממשלה הפדרלית – שתהיה אחראית על המשפט הפלילי – תידרש לטפל בכך, אך לא תצליח מכיוון שהכסף לחלוקה יהיה רב מאוד, הרבה יותר מהסכומים העומדים כיום לרשות הערים הערביות⁴⁹.

לפי תוכנית אלומות, הממשלה הפדרלית תהיה אחראית על מניעת אפליה⁵⁰. לא נראה לי שהתערבותה תשנה באופן משמעותי את המצב שתיארתי לעיל בתוך האלומות, משתי סיבות:

• הנהגות האלומות יפעלו באופן דמוקרטי וחוקי, ויחלקו את הכסף לפי הקריטריונים שייקבעו.
• הממשלה הפדרלית תושפע בעיקר מהאלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית, שתונהג על ידי השמאל המתון. הצדדים המדוכאים יהיו ימניים ולכן יריבים פוליטיים של הממשלה (בפרט, ביניהם יהיו המתנחלים שגנבו מהם את המדינה). הדבר יגרום לנטייה טבעית של המוסדות הפדרליים להתייחס לעניין באופן מתון.

מבחינת הפוליטיקה הלאומית, מדובר בתרגיל ג’רימנדרינג⁵¹ הגורם לנטייה משמעותית שמאלה. עם זאת, ג’רימנדרינג הוא רק חלק מתוצאות תוכנית אלומות, והדיכוי הדתי והתרבותי של הדתיים-הלאומיים, הדרוזים, הצ’רקסים והנוצרים, בעיניי, חשוב יותר.

על תקציבים וסבסוד

ההנהגה החרדית של אלומה תורנית-לאומנית וההנהגה המוסלמית של אלומת כל תושביה ינהלו תקציבים גדולים בהרבה מאלה שניהלו עד כה ברמה המוניציפלית ובמשרדי הממשלה שבהם כיהנו שרים חרדים. תקציבי משרדי הממשלה יכולים להיות גדולים, אך השפעת השרים החרדים עליהם הייתה מוגבלת על ידי כללים מקצועיים. לעומת זאת, כהנהגת האלומות, תהיה להם אפשרות להקים משרדים עם פקידים משלהם וכללים מקצועיים משלהם, וכן לחלק תקציבים בין המשרדים לפי רצונם.

התקציבים שהאלומות האלה יקבלו יורכבו מהמיסים שישלמו תושביהן ומהסבסוד המובטח להן לתקופה של כ-15 שנה.

יש בקרב החרדים והערבים המוסלמים אנשים משכילים המקבלים משכורות נאות ובעלי עסקים מצליחים, אך ברור כי מבחינה סטטיסטית, רמת המיסים לנפש שישלמו דתיים-לאומיים, דרוזים, צ’רקסים ונוצרים גבוהה יותר מזו של החרדים והערבים המוסלמים (בלשון מציעי תוכנית אלומות, הראשונים יותר פרודוקטיביים).

הסבסוד מוצהר כהמשך הסבסוד הקיים⁵². עם זאת, כיום הסבסוד הזה מתחלק לפי כללי המדינה ולמקבלי הסבסוד אין הרבה אפשרות להשפיע על חלוקתו (רק דרך הסכמים קואליציוניים); להנהגת האלומות יהיו הרבה יותר אפשרויות.

לסיכום, תוכנית אלומות תגרום לדיכוי תקציבי של המיעוטים הפרודוקטיביים באלומה תורנית-לאומית ובאלומת כל תושביה: דתיים-לאומיים, דרוזים, צ’רקסים ואלה מהנוצרים שלא יתקבלו לאלומה יהודית, דמוקרטית וליברלית. כפי שהסברתי, הממשלה הפדרלית תתקן את העיוותים האלה רק באופן חלקי.

על מימוש שירות ממלכתי

תוכנית אלומות מאפשרת לימוד תורה כחלופה לשירות צבאי או שירות אחר, תחת תנאים מגבילים: התוכנית מיועדת ללומדים מתמידים ורציניים, ונתונה לפיקוח של גורם בלתי תלוי, כאשר נקבעו סנקציות חמורות למשתמטים ולמוסדות המעורבים.

ברור כי הסדר כזה יוביל לחיכוכים מתמידים ומשמעותיים, הן בשל התנגדותם של חוגים רחבים בציבור החרדי לכל ניסיון להתערב באורח חייהם, מה שעלול להוביל לניסיונות השתמטות, והן בשל יצירת הנחיות וכללים לא תמיד ברורים על ידי גופי הפיקוח החיצוניים.

ברור כי הדבר יגרום לסנקציות חריפות על מוסדות החרדים ולכל האלומה תורנית-לאומנית, מה שייתן כלי לממשלה הפדרלית להשפיע על האלומה מצד אחד, ולהוריד את השפעת האלומה תורנית-לאומנית על מוסדות פדרליים.

מהלך זה עלול גם לפגוע במורל התושבים הדתיים-לאומיים של האלומה, אשר משרתים בצה”ל ויסבלו מהסנקציות שיוטלו על הקהילה שלהם.

רוב הציבור החרדי יתנגד לשירות נשים מכיוון שהם מתנגדים לכל שליטה בנשים ע”י כל גורם מלבד האב והבעל.

ביטחון ויחסים עם פלסטינים

מציעי תוכנית אלומות מעריכים כי האלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית תכלול כ-60-70% מהאוכלוסייה⁵³. כפי שצוין, היא תבחר הנהגה בעלת דעות שמאל-מרכז.

הנהגת האלומה התורנית-לאומנית תאמץ דעות ימניות, והנהגת אלומת כל תושביה תאמץ דעות שמאלניות.

עם זאת, הדעה הימנית לא תישמע כלל במוסדות הפדרליים, משום שהימניים יהיו מיעוט באלומה היהודית דמוקרטית-ליברלית, והאלומה התורנית-לאומנית תהיה במיעוט בין האלומות.

הדבר יאפשר לממשלה הפדרלית – שמאל מתון – לנסות להגיע להסדר שלום עם ערביי יש”ע – הפלסטינים – ללא הפרעות מהימין.

נשלם על זה בדם רב.

בהמשך אפרט את הבעיות שאני רואה במחשבה של מציעי תוכנית אלומות.

צריכים פתרון לבעיית האידיאלים: ערכים משותפים

האידיאלים שאנו דנים בהם הם חזונות של עתיד משותף, כהגדרת מציעי תוכנית אלומות; אני מכנה אותם כיווני המדינה.

בכל רגע נתון קיים רק עתיד משותף אחד למדינה וכיוון אחד בלבד; עתידים שונים וכיוונים שונים הפועלים במקביל סותרים זה את זה ולא ניתן לממש שניים בו-זמנית.

ניסיונה של תוכנית אלומות לאפשר חזונות שונים בו-זמנית משמעותו להגביל את החזונות הללו לחיים אישיים וקהילתיים ולא להפעילם ברמה הלאומית, למעט אחד שיממש את חזון המדינה; ראינו לעיל שברמת המדינה ימומש חזון השמאל.

הדבר יתאים לשאיפות של קהילות שאין להן חזונות לאומיים מדיניים: חרדים, דרוזים, צ’רקסים וייתכן שגם נוצרים.

הדבר לא יתאים ליהודים הימניים (דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים), אשר בשל שאיפותיהם הלאומיות משרתים בצה”ל, רבים מהם ביחידות קרביות, וסופגים את תוצאות הניסיונות לקדם את חזונות השמאל.

כדי להביא לשלום פנימי אמתי ושיתוף פעולה פנימי כן, נדרש חזון משותף שיהיה מקובל באופן עקרוני על רוב גדול ורחב של המגזר היהודי; בלעדיו, בפועל ימומש רק אחד מהחזונות.

התוכנית שלי⁵⁴ מציעה חזון מהפכני כזה, המסתמך על הניתוח שלי של חזונות לעתיד – הרעיונות הלאומיים – שהיו לעם ישראל עד כה⁵⁵, ולכן אני מקווה שתתקבל.

מציעי תוכנית אלומות לא ראו דרך להמציא חזון כזה; היה זה דבר טוב ונכון מצדם לנסות לנסח תוכנית בהעדר חזון משותף, אך התוכנית הזו טובה לצורך דיון בלבד.

תורת ישראל מול הדמוקרטיה הליברלית: עמדת מציעי תוכנית אלומות

ראינו לעיל כי מציעי תוכנית אלומות סבורים שתורת ישראל מתנגדת לדמוקרטיה הליברלית. בהתאם לכך, הם הגדירו אלומה תורנית-לאומנית שתכלול אוכלוסייה המאופיינת על ידי המחויבות לתורת ישראל והשאיפה לחיים על פי ההלכה, בצד יחס שלילי לדמוקרטיה הליברלית הנגזר מכך.

לדעתי, התנגדות זו אינה קיימת. לפני שאפרט מהי באמת ההתייחסות של הדתיים ותורת ישראל לדמוקרטיה, אתייחס למושג הדמוקרטיה הליברלית ולנימוקים שמציעי תוכנית אלומות מביאים לטענתם.

המושג של דמוקרטיה ליברלית

מציעי התוכנית אינם מגדירים או מפרטים את המושג דמוקרטיה ליברלית, אלא מתייחסים אליו כדבר המובן מאליו.

לפיכך, בהתייחסותי לטענתם אשתמש בהגדרת ויקיפדיה, שלפיה, בתמצית, זוהי דמוקרטיה בסגנון מערבי הכוללת ממשל נציגי העם שכוחם מוגבל על פי חוק, ומובטחות בה זכויות וחירויות מסוימות של יחידים ומיעוטים; ראו פירוט בוויקיפדיה⁵⁶.

יש לציין כי הזכויות והחירויות המפורטות בערך זה אינן מזכירות את זכויות המיעוטים (כולל נשים), אלא רק את השתתפותם המלאה בזכויות האחרות המפורטות שם (כגון חופש הביטוי וההצבעה), ואינן כוללות שוויון בכל תחומי החוק.

בנוסף, ישנן זכויות נוספות, שאינן נמנות בין הזכויות המאפיינות את הדמוקרטיה הליברלית ובכל זאת הן מוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית; בהמשך נדון בשתיים מהן: שוויון זכויות נשים⁵⁷ וחופש הדת⁵⁸.

זכויות מסוג זה אינן ממומשות במלואן במדינות דמוקרטיות מערביות; אחת הסיבות לכך היא שהזכויות הללו סותרות זו את זו⁵⁹, ולכן כל מימוש דורש פשרה ביניהן.

סביר להניח כי מציעי תוכנית אלומות שמים דגש במילים דמוקרטיה ליברלית על המילה ליברלית, ולכן רואים בזכויות אלה ערכים חשובים. (נראה בהמשך כי מציעי התוכנית אף מונים את זכויות הנשים בין מרכיבי השיטה הדמוקרטית.)

הנימוקים של מציעי התוכנית

מציעי התוכנית מנמקים את טענתם כי תורת ישראל מתנגדת לדמוקרטיה הליברלית רק לגבי החרדים והחרד”לים, ולא לגבי שאר הציבור הדתי-לאומי המאופיין גם הוא במחויבות לתורת ישראל והשאיפה לחיים על פי ההלכה, וגם לא למסורתיים בעלי נטייה ימנית-לאומנית שנכללים באלומה זו⁶⁰.

הנימוקים לגבי החרדים

לגבי החרדים, כותבים מציעי התוכנית על אמונתם האיתנה כי חוק תורה (הלכה) והחלטות הרבנים תמיד גוברים על חוקי המדינה, אלא אם דין המדינה הוא על פי דין תורה⁶¹.

הזכרנו לעיל כי חופש הדת הוא אחד מערכים ליברליים חשובים; חופש זה מעניק לכל מאמין את הזכות לנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת, להימנע מכל הפעולות שאמונתו אוסרת, והכל כדי להגשים הלכה למעשה את אמונתו⁶². לפיכך, חופש הדת אמור להגן על החרדים מפני חוקי מדינה הסותרים את ההלכה או את החלטות הרבנים. מציעי התוכנית אינם מסבירים מדוע הם שוללים מהחרדים את חופש הדת, שהוא אחד מהערכים הליברליים החשובים.

הנימוקים לגבי חרד”ל

לגבי חרד”ל, כותבים מציעי התוכנית: מנקודת ראות חרד”לית, הלאומיות חייבת לציית להוראות הדת. מכאן הסתייגותה ממרכיבים רבים של השיטה הדמוקרטית, לרבות ערך השוויון בין נשים לגברים, וההתנגדות הנחרצת לשירות נשים בצה”ל. זרם זה מחזיק בתפיסות של עליונות יהודית במדינה במובן הרחב ביותר האפשרי, ורואה בשליטה היהודית בארץ ישראל כולה כהגשמת זכות אבות ותנאי לגאולת העם.⁶³

בציטוט זה מבחינים בשני דברים מפורשים המבטאים, לפי מציעי התוכנית, את התנגדות החרד”ל לדמוקרטיה הליברלית: הסתייגותם מערך השוויון בין נשים לגברים והתנגדותם הנחרצת לשירות נשים בצה”ל.

כמו כן, ניתן לזהות רמזים להתנגדות החרד”ל, לפי מציעי התוכנית: (א) למתן שוויון זכויות מלא למיעוטים שאינם יהודים – דבר שאינו נכתב במפורש, אלא נרמז במילים עליונות יהודית – ו-(ב) לפשרה עם ערבים על שטחים בארץ ישראל – דבר הנרמז במילים ורואה בשליטה היהודית בארץ ישראל כולה כהגשמת זכות אבות ותנאי לגאולת העם.

באשר לטענות המפורשות המופנות כלפי החרד”ל – שוויון בין נשים לגברים ושירות נשים בצה”ל – כפי שצוין, זכויות הנשים הכלולות בדמוקרטיה הליברלית הן רק הזכויות הבסיסיות, כגון חופש הביטוי וההצבעה, דבר שאיש בישראל של ימינו אינו מתנגד לו, כולל החרד”ל. שאר זכויות הנשים הן, כפי שראינו לעיל, ערך ליברלי חשוב המתנגש עם חופש הדת, שהוא ערך ליברלי חשוב אחר. שוויון בין גברים לנשים בחובת השירות הצבאי הוא אחד מההיבטים של זכויות נשים שאינו ממומש במדינות דמוקרטיות רבות; לדוגמה, הוא אינו קיים בארצות הברית כיום⁶⁴.

אשר לרמז בדבר התנגדות החרד”ל לשוויון זכויות מלא למיעוטים שאינם יהודים, לא ברור למה בדיוק מתכוונים מציעי התוכנית. נראה שגם הם סבורים כי התנגדות לשוויון זכויות מלא למיעוטים שאינם יהודים אינה מנוגדת לדמוקרטיה הליברלית, שכן אחרת לא היו מבחינים בין אלומת כל תושביה, שאמורה להעניק שוויון זכויות מלא ללא-יהודים, לבין אלומה יהודית דמוקרטית וליברלית שלכאורה, בהיותה יהודית ושונה מאלומת כל תושביה, אינה אמורה להעניק את שוויון הזכויות המלא ללא-יהודים.

אשר לרמז בדבר התנגדות החרד”ל לפשרות טריטוריאליות עם ערבים, זוהי עמדה פוליטית שאמורה להיות מוגנת על-ידי חופש הביטוי, אחד המרכיבים של הדמוקרטיה הליברלית. המלחמה הנוכחית נתנה מכה חמורה לרעיון של פשרה כזו.

יחס הדתיים לדמוקרטיה הליברלית

יש להבחין בין שני היבטים: ראשית, היחס לשני מרכיבי הדמוקרטיה הליברלית – בחירות וזכויות; שנית, היחס במדינות הגולה, בקהילות בגולה, ובמדינה יהודית.

יחס לדמוקרטיה במדינות הגולה

מאז התפשטות הדמוקרטיה בארצות המערב בעת החדשה, יהודים תמכו בה ונהנו מהגנת הזכויות שקיבלו. במדינות שבהן התאפשר להם, יהודים השתתפו בתהליך הדמוקרטי במידה שמעמדם במדינה אפשר זאת. בנוגע לזכויות, ידוע לי רק מקרה אחד שבו מנהיג יהודי התנגד להן⁶⁵.

יחס לדמוקרטיה בקהילות הגולה

בקהילות יהודיות בגולה, יהודים בעת החדשה אימצו בהדרגה את שיטת הבחירות למוסדות הקהילה, והיא קיימת כיום ברוב הקהילות, למעט אלו שהתארגנו סביב מנהיגים מסוימים (למשל, קהילה חסידית המאורגנת סביב הרבי; מי שאינו מקבל את מנהיגותו, עוזב).

גם הזכויות – המגבילות את סמכות מוסדות הקהילה – התחזקו בתקופה זו, למעט זכויות הקשורות לחופש הדת, מכיוון שהקהילות ראו את פרשנותן לדת ישראל כמהות זהותן, וכל חריגה מעבר לגבולות הדעות המקובלות נתפסה כמערערת את יסודות הקהילה. (לדוגמה, בקהילות מסוימות אנשים שאינם שומרי שבת יכלו להיות חברי קהילה, אך ללא זכות הצבעה.) נשים תמיד נהנו מהזכויות הבסיסיות, למעט הזכות לשאת במשרה ציבורית. זכות זו, יחד עם זכות ההצבעה שלא הייתה קיימת כלל, התפשטה מאוחר יותר מאשר מוסד הבחירות בקהילות הגולה.

באשר לזכויות הליברליות הנוספות, חופש הדת היה מוגבל כפי שצוין, וזכויות נשים הוגבלו ע”י העמדה הדתית של הקהילה בנוגע למעמדן; בעיקר בכל הנוגע לזכותן ללמוד תורה ולחוקי הצניעות, שבמקרים קיצוניים אף אסרו על נשים לשאת דברים בפומבי. קהילות מודרניות יותר אינן מקיימות איסורים אלה.

לסיכום, קהילות יהודיות בגולה אימצו את הדמוקרטיה המערבית והזכויות הליברליות הנוספות, והגבילו אותן רק לצורך שמירת זהותן הדתית.

יחס לדמוקרטיה במדינת ישראל

היחס למבנה השלטון במדינת ישראל היה תלוי ביחס למדינה עצמה.

הסיבה לכך הייתה הצורך לראות את מדינת ישראל כשיבה מהגולה: אם רואים בה שיבה מהגולה, אפשר להתייחס אליה כמדינה יהודית ויש צורך לפתח התייחסות הלכתית אליה – נושא שבמשך כמעט אלפיים שנה היה תאורטי בלבד. אם לא רואים בה שיבה מהגולה, מתייחסים למדינת ישראל כאחת ממדינות הגולה שבה יהודים במקרה הגיעו לשלטון, ולכן מנסים להחיל כלים הלכתיים של הגולה שאינם מתאימים תמיד לאתגר.

יחס הדתיים הלאומיים לדמוקרטיה

הדתיים הלאומיים רואים בסביבתם חזרה מהגלות ומייחסים חשיבות הן לבחירות הדמוקרטיות והן להגנה על זכויות הפרט והמיעוטים.

כדוגמה, נציין את יחסם של שני רבנים חשובים מהמגזר הדתי-לאומי, הרב נחום רבינוביץ’ זצ”ל⁶⁶ והרב אורי שרקי שליט”א⁶⁷.

הרב נחום רבינוביץ’ סבר כי מצד אחד, כל שלטון דורש את הסכמת העם, ומצד שני, בהיעדר נביא אי אפשר למנות את המלך עליו מדברת התורה. לכן, יש למנות נשיא (ולא מלך) אחד או מועצה, ולעשות זאת על דעת הקהל, כלומר באמצעות בחירות. הרב רבינוביץ’ מביא את דברי אברבנאל בדבר עדיפות ההנהגה הקולגיאלית – מועצה – על פני מנהיג יחיד. כך הוא מוכיח את הדמוקרטיה הנציגית לפי התורה⁶⁸.

באשר למגבלות חוקיות על השלטון וזכויות, קובע הרב רבינוביץ’ כי נבחרי הציבור כפופים לחוק, שכן אפילו המלך היהודי כפוף לחוק. הוא אף דורש להגביל את חסינות חברי הכנסת במדינת ישראל לעניינים הקשורים לתפקידם בלבד⁶⁹. הרב רבינוביץ’ גוזר את זכויות האדם מהיותו בן בריתו של אלוקים, וזאת עוד לפני האמנה החברתית⁷⁰. לגבי המיעוטים הלא יהודיים, כותב הרב רבינוביץ’ כי זהות יהודית אינה מוציאה מן הכלל מיעוטים באוכלוסיה… חברה מתוקנת… דואגת לטובתם של כל תושבי המדינה⁷¹. לא מצאתי בכתביו דיונים על זכויות נשים לבחור ולהיבחר, ונראה כי הדבר היה ברור מאליו עבורו.

הרב אורי שרקי (בהסתמך על הנצי”ב והראי”ה קוק) דורש את פסוקי התורה וקובע כי המשטר המדיני במדינה יהודית צריך להיות המשטר המיטבי המקובל במדינות לא יהודיות באותה תקופה, ובימינו זוהי הדמוקרטיה המערבית. הסיבה לכך אינה רק לטובתנו, אלא גם בשל הצורך להשתוות בינינו לבין הגויים כדי שיוכלו לקבל את המסר האלוקי ממנו⁷².

יחס החרדים והחרד”ל לדמוקרטיה

בניגוד לדתיים-לאומיים, האידאולוגיה החרדית הרווחת אינה רואה בהתיישבות בארץ ישראל ובהקמת המדינה את תחילת הגאולה. לשיטתם, הגלות עודנה נמשכת, ומדינת ישראל היא אחת ממדינות הגולה, אך בשלטון יהודי.

אידאולוגיה זו רואה הן בחרדים והן, לעיתים, בכלל היישוב היהודי – כולל החילונים – קהילה יהודית נוספת בגלות.

בהתאם לכך, היא תומכת בבחירות דמוקרטיות ובהגבלת כוחם של נציגי השלטון, לרבות שמירה על זכויות אדם וזכויות מיעוטים.

זכויות אלה כוללות את זכויות המיעוטים הדתיים, ובהם החרדים, בדומה למצב בארצות הגולה. נשים חרדיות נבחרו לכנסת ואחת שירתה כשרה בממשלה, אך לא מטעם המפלגות החרדיות⁷³.

באשר לזכויות הליברליות הנוספות, כאשר החרדים משתתפים בממשלה ומקבלים החלטות הנוגעות ליהודים אחרים, הם רואים את עצמם כמנהיגי קהילה יהודית בגולה. במקרים אלה, הם אינם תמיד תומכים בחופש הדת של החילונים שתחת סמכותם, שכן ההלכה אוסרת תמיכה בעבירות על מצוות התורה⁷⁴.

בנוסף, ראינו לעיל כי בקהילות הגולה הפחות מודרניות הגבילו זכויות נשים וחופש דת; החרדים בארץ מטילים את ההגבלות האלה רק על קהילותיהם ועל האזורים שבהם הם גרים, והאנשים והנשים הפחות דתיים שגרים בשכונות שבהן החרדים מתיישבים ונעשים לרוב, לעיתים סובלים מהמגבלות האלה. (התוכנית שלי מציעה אוטונומיה לערים ושכונות שיוכלו להגביל התיישבות של קבוצות זרות להן אידאולוגית וחברתית, מצד אחד, ולהיפרד מהאזורים שבהם גרות קבוצות זרות⁷⁵.)

לסיכום, החרדים תומכים בכל מרכיבי הדמוקרטיה הליברלית; בעניין הזכויות הליברליות הנוספות, הם תומכים בהן למעט חופש הדת לחילונים (חופש מדת) במדינת ישראל כשהם בשלטון, וזכויות הנשים הקשורות למעמדן לפי הדעה החרדית באזורי מגוריהם. (למען האמת, גם החילונים אינם תומכים תמיד בחופש הדת היהודי; דוגמה בולטת לכך היא חובת חיילים דתיים בשירות סדיר להאזין לשירת נשים, האסורה על פי ההלכה⁷⁶.)

אמנם ישנם חרדים המתייחסים למדינת ישראל לא כאחת ממדינות הגולה אלא כתופעה בעלת משמעות דתית שלילית עמוקה⁷⁷. אידאולוגיה זו אוסרת עליהם לעלות לארץ, ולכן רובם מתגוררים בחו”ל ואינם חלק מהדיון הנוכחי. (בארץ חיות רק כ-1,000 משפחות כאלה, והן נמנעות מהצבעה בבחירות בהתאם לאמונתן.)

העולם החרדי הוא מגוון, והאמור לעיל מהווה קווים כלליים המספיקים לדיוננו. מספר המנהיגים – הרבנים – והיחידים הסוטים מקווים אלה ומתקרבים לעמדות הדתיים-לאומיים גדל משנה לשנה.

דעות החרד”ל מגשרות על הפער שבין הדתיים-לאומיים לחרדים (בנטייה לכיוון הדתיים-לאומיים), וכל האמור לעיל רלוונטי גם להם.

מדוע חושבים שיש סתירה

למרות כל האמור לעיל, יש להודות כי רבים סבורים שקיימת סתירה בין תורה לדמוקרטיה.

נראה שדעה זו קיימת זה זמן רב.

כבר בשנות ה-1980 טען פרופ’ דניאל אלעזר⁷⁸ כי פוליטיקאים, הן חילונים והן דתיים, גורסים שהיהדות סותרת את הדמוקרטיה⁷⁹. לדעתו, הסיבה לכך נעוצה במניעים אופורטוניסטיים משני הצדדים.

המניעים האופורטוניסטיים אכן קיימים, וייתכן שבשנות ה-1980 לא היו סיבות אחרות. לדעתי, כיום ישנן סיבות עמוקות יותר; אפרט כמה מהן.

חשיבות הדמוקרטיה

הסיבה הראשונה היא הבדל ביחס לדמוקרטיה בין שני הצדדים.

חלק ניכר מהחילונים רואים בדמוקרטיה את הערך העליון ואת המקור לכל הערכים האחרים⁸⁰.

לעומת זאת, הדתיים, אף שהם מתייחסים לדמוקרטיה בחיוב, רואים בה ערך משני בלבד, אפילו לפי דעתו של הרב שרקי הדורש אותה לצורך מימוש ייעודנו.

לפיכך, החילונים חשים שהדתיים אינם מעריכים די הצורך את הדמוקרטיה וכביכול מתנגדים לה, בעוד חלק מהדתיים חשים שעבור החילונים הדמוקרטיה משמשת תחליף לאלוקים, ולכן מתנגדים להמרה זו, ובעקבות כך גם לדמוקרטיה עצמה.

שימוש בזכויות הדמוקרטיות במאבקים פוליטיים

הסיבות האחרות קשורות למאבקים פוליטיים בין דתיים וימניים מצד אחד, לבין חילונים ושמאלנים מצד שני, המתפתחים הן ברמה המקומית והן ברמה הלאומית, בעקבות הגידול באוכלוסייה הדתית.

אתייחס כאן רק לתופעה ברמה הלאומית. בשנים האחרונות השמאלנים מפסידים בבחירות וטוענים כי הממשלה של המפלגות שניצחו בבחירות אינה דמוקרטית. לא ראיתי הסבר לטענה זו, ונראה לי כי הרעיון הוא שהדמוקרטיה הליברלית צריכה להגביל את הממשלה ולהעניק להם זכויות מיעוט; בהסתמך על כך, הם דורשים ליישם את המדיניות שלהם.

הערך בוויקיפדיה שציטטתי לעיל אף מזכיר זכות הפוכה⁸¹, מוסדות המביאים לכך שפעולת הממשלה תהיה תלויה בתוצאות הבחירות, המעניקה זכויות פוליטיות למנצחי הבחירות.

כתבתי במקום אחר⁸² כי במדינת ישראל של ימינו הדמוקרטיה נעשית בלתי אפשרית בכלל, משום שאין יותר שום אפשרות לאופוזיציה נאמנה⁸³ המקבלת את העמדה והמדיניות של הצד השני כדבר לא רצוי אך מקובל; הדעות של הצדדים התרחקו כל כך עד שאין יותר שום אפשרות לפשרה.

כל זה גורם לשמאלנים (רובם כיום חילונים) להרגיש כי הצד השני מתנגד לדמוקרטיה.

חלק מהימניים מקבלים את הטענה הזו – הנשמעת רבות בתקשורת – ורואים את הזכויות הדמוקרטיות – ואף את המושג עצמו – כאויב הלוקח מהם את תוצאות הבחירות; הדבר אינו נכון, כפי שהסברתי.

תוצאות הסקר

להלן תוצאות המדגם⁸⁴ בנושא זה.⁸⁵

ניתן לראות כי רוב מוחלט של הימין תומך בדמוקרטיה.

להלן תוצאות אותו הסקר לגבי תמיכה בזכויות האדם⁸⁶.

ניתן לראות כי התמיכה בזכויות אדם פוחתת משמאל לימין, אך נשמרת על 42% בימין למרות השימוש שנעשה במושג זה במאבק הפוליטי נגד הימין.

לסיכום, טענת מציעי תוכנית אלומות שלפיה התורה סותרת את הדמוקרטיה, היא טענה נפוצה אך שגויה.

על סיסמת מדינת ההלכה

דיוננו על יחס הדתיים לדמוקרטיה לא יהיה שלם ללא התייחסות לסיסמה זו.

במקרים רבים, המשתמשים בסיסמה זו אינם מבינים את משמעותה, ולעיתים הם מבינים אך השומעים אינם מבינים, וברוב המקרים שני הצדדים אינם מבינים.

לדעתי, קיימת סתירה פנימית בסיסמה זו: ההלכה – חוקי חיים יהודיים לפי המסורת, כפי שהתפתחו במשך כמעט אלפיים השנים האחרונות, התלמוד וכל מה שהתפתח אחריו – לא התמודדה עם אתגרי מדינה יהודית אלא באופן תאורטי בלבד, שלא יכול היה לכלול התייחסות לשאלות מציאותיות רבות העולות כאשר עקרונות פוגשים מציאות.

לכן, ההלכה הנוכחית אינה מסוגלת לנהל את המדינה, וזוהי סתירה פנימית במונח מדינת ההלכה.

(פיתוח ההלכה לצורכי המדינה המודרנית דורש הסכמה הן מצד הציבור לחיות במערכת המשפט הזו, והן מצד הממסד הרבני לקחת אחריות על ציבור זה, ועד כה לא התקיימה אף אחת משתי ההסכמות הללו.)

יש המשתמשים בסיסמה זו באופן שלילי בדיונים פוליטיים; דוגמה אחת הייתה מצד דוד בן גוריון בדיון בעניין חוק מיהו יהודי בשנת 1958. ⁸⁷

לסיכום, זוהי סיסמה חסרת משמעות והשימושים בה מלאים בבלבול.

האימותים הקשים ביותר הם בין הקרובים

כפי שהזכרתי לעיל, מציעי תוכנית אלומות בחרו בשלוש אלומות לא כדי להתאימן במדויק לרצונות של כל קבוצות האוכלוסייה, אלא לאפשר התקבצות מרצון של חלקי האוכלוסייה לשלוש קבוצות שבתוכן לא תהיה מלחמת מגן על ערכים.

מציעי התוכנית מניחים כי מלחמות מגן על ערכים, מלחמות אידאולוגיות, מתרחשות בין קבוצות המרוחקות מבחינה אידאולוגית, וכי קבוצות הקרובות אידאולוגית יכולות להסתדר באלומה אחת ללא מלחמות כאלה.

הדבר עשוי להיות נכון במאבקים שאין בהם מרכיב אידאולוגי אלא רק מאבק על שלטון ומשאבים; כאשר יש במאבק מרכיב אידאולוגי, הקרובים מהווים איום משמעותי לא פחות מהרחוקים, שכן סכנת השכנוע שלהם – הסכנה שישכנעו באידאולוגיה שלהם – גדולה הרבה יותר.

לדוגמה, היהודים הרפורמים מהווים איום גדול יותר ליהודים אורתודוקסים מאשר הנוצרים (כל עוד הנוצרים אינם מנסים לכפות את דתם על היהודים בכוח), ואורתודוקסיה פתוחה⁸⁸ – הקרובה הרבה יותר לאורתודוקסיה המקובלת – מהווה עבורם איום גדול יותר מהרפורמים⁸⁹.

תופעה דומה התרחשה בין השמאלנים: לדוגמה, תנועת הקיבוץ המאוחד התפלגה בשנות ה-1950 לשתי תנועות, שתיהן סוציאליסטיות, בשל חילוקי דעות על היחס לברה”מ; הפילוג כלל את התפצלות משקי שני הקיבוצים, אשדות יעקב ועין חרוד, כאשר כל אחד מהם התפלג לשניים⁹⁰.

התופעה אינה מוגבלת ליהודים בלבד: קשה לספור את הצדדים במלחמת האזרחים בסוריה, וכמעט כולם עוינים את ישראל⁹¹.

קשה למנות את העדות הנוצריות, שכל אחת מהן עצמאית⁹².

לסיכום, הנחת מציעי התוכנית כי המאבקים האידאולוגיים מתרחשים בעיקר בין הרחוקים היא שגויה; כדי להפחית מלחמת מגן על ערכים, על הביזור לאפשר חלוקות לא רק בין הרחוקים אלא גם בין הקרובים, עד לגבול המעשי.

התוכנית שהצעתי מקדמת את האפשרות לקבוצות שאינן מסוגלות לחיות יחד ולחלוק משאבים, להיפרד עד לגבול הסביר⁹³.⁹⁴

המבט של פקידים בכירים

מציעי תוכנית אלומות מודים בפתח מסמכם לרבים מהבכירים והבכירות לשעבר בממשל, במערכת הביטחון, במגזר העסקי ובאקדמיה מכל הקשת הפוליטית והחברתית בישראל…⁹⁵ (יש לשים לב כי המגזר העסקי והאקדמיה מוזכרים בסוף הרשימה). מציעי התוכנית עצמם הם פקידים בכירים בהווה או בעבר⁹⁶.

התוכנית צמחה מחוגי פקידים בכירים בממשל ובמערכת הביטחון, והדבר משתקף בדרך החשיבה של מציעיה.

הדבר בא לידי ביטוי ברמת הפירוט של המערכת הביורוקרטית: מועצת האלומות, נשיא המדינה בראשה ללא זכות הצבעה, בית הנציגים הפדרלי, הממשלה, מינהלת שירות ממלכתי, המועצה לביטחון לאומי…⁹⁷

רמת פירוט זו אינה מותירה מרחב רב לדיון ציבורי על צורת הממשל החדש; נושא זה יחזור ויעלה בהמשך.

התוכנית מציעה גם גופים ממשלתיים המכונים מועצת הייעוד המשותף (שתעסוק ביסוד הרוחני-תרבותי המחבר בין האלומות⁹⁸) ו-הפורום האסטרטגי (שיעסוק בפיתוח כלים ומיומנויות לזיהוי והתמודדות עם אתגרים והזדמנויות אסטרטגיות העומדים בפני מדינת ישראל – כלכליים, חברתיים, טכנולוגיים וביטחוניים⁹⁹). לדעתי, התחומים החשובים האלה מתקדמים באמצעות דיון ציבורי, וקיומם של גופים ממשלתיים עלול רק לחסום אותו, במיוחד כאשר חלק ניכר מהציבור מדוכא ע”י המערכת הפוליטית כפי שהוסבר לעיל.

שר הביטחון לא ימונה ישירות ע”י האלומות כשאר חברי הממשלה, אלא האלומות ימנו את חברי המועצה לביטחון לאומי, ואלה יבחרו את שר הביטחון¹⁰⁰. מינוי רב-שלבי כזה מעניק יותר כוח לפקידים בכירים (כולל קצינים). מטרת מציעי התוכנית היא להבטיח מינוי מקצועי ולא פוליטי; הבעיה בגישה זו היא שגם למקצוענים – פקידים וקצינים – יש דעות פוליטיות.

קידום התוכנית נמצא גם הוא בידי פקידים מומחים: כדי שההצעה תהפוך לאופרטיבית, יש צורך בחשיבה ובעבודת מטה מרובה של מומחים בתחומים מגוונים¹⁰¹; לאחר מכן המימוש יהיה מוקדם ככל האפשר ולהיות מהיר ככל האפשר¹⁰²; משמעות הדבר היא שלא יוותר זמן לדיון ציבורי, ומה שיישאר לציבור הוא לאשר את תוצרי עבודת המומחים בכנסת ובמשאל העם¹⁰³.

בהתאם, מציעי התוכנית הכינו את מסמך התוכנית למימוש ולא לדיון:

• המסמך אינו זמין ישירות ברשת אלא ניתן לבקש העתק מהאתר. הדבר מעביר מסר לקוראים כי הגרסה סופית ומיועדת ליישום ולא לדיון¹⁰⁴;
• מכיוון שהמסמך אינו נגיש ישירות ברשת, תוכנו אינו מופיע במנועי חיפוש. מה שכן מופיע ברשת ובחיפוש הם תיאורים כלליים בלבד (ראו ציטוטים לעיל) שאינם מספקים תיאור מפורט ובפועל יוצרים רושם מטעה. את המסמך המפורט מזמין רק מי שכבר התלהב מהתוכנית, לצורך קידומה. (אמנם הדבר לא מנע ממני לכתוב את המאמר הביקורתי הזה, אך עליי להודות כי לא הייתי קורא את התוכנית אלמלא הייתה לי תוכנית משלי בכיוון דומה.)
• המסמך מציג טענות רבות לגבי המצב הקיים במדינה ואינו מצטט מקורות רבים לטענות אלה, ובפרט, אינו מספק מקורות לטענות מהותיות אלא רק לטענות שוליות יותר. הדוגמאות הבולטות לטענות החשובות שמציעי התוכנית לא ציטטו את מקורותיהן כבר הוזכרו לעיל: סכומי הסבסוד הקיים למגזרי החרדים והערבים, והסתירה בין הדת לדמוקרטיה.

לדעתי, הסיבה לגישה זו נובעת מתחושתם של פקידים בכירים שהם מנהלים את המדינה (דבר הנכון באופן חלקי), ולפיכך, הם עושים זאת באופן המיטבי.

עצם קיומו של המאמר הזה מוכיח כי אי אפשר להסתפק בהחלטות מקצוענים ופקידים בכירים, וכי דיון ציבורי הוא הכרחי.

מספר האוטונומיות: חשיבה של פקידים בכירים

מציעי תוכנית “אלומות” דנים ב”עקרון המייסד ליצירת האלומות” ושוללים את “האופציה השוויצרית של התאמה של אלומה לכל קהילה”. הם שוללים אותה מכיוון שכך נייצר מספר רב של אלומות קטנות, שהיכולת לתיאומים ולהסכמות ביניהן בפרקי זמן סבירים תשאף לאפס. “מספר רב” בהקשר זה פירושו לפחות שתי קבוצות חילוניות, קבוצה מסורתית, מספר קבוצות דתיות, שלוש-ארבע חרדיות, קבוצות שונות של יוצאי רוסיה וקבוצת יוצאי גיאורגיה, קבוצות יוצאי אתיופיה, קבוצה ערבית מוסלמית וקבוצה נוצרית, קבוצת העדה הדרוזית וכך גם הצ’רקסית¹⁰⁵ – סה”כ כמה עשרות אוטונומיות. לא עולה על דעתם כי לפי “האופציה השוויצרית” כל יישוב (“קהילה”) מקבל אוטונומיה, ומדובר במאות אם לא אלפי יישובים, והדבר עובד בשווייץ (אם כי האוטונומיה המקומית בשווייץ פחות עמוקה, לדוגמה, היא משאירה אפשרות מיסוי ישיר לשלטון המרכזי).

מציעי התוכנית סבורים כי קשה לתכנן יחסים בין יותר משלוש אלומות, וייתכן שהם צודקים בכך: בניית מערכת היררכית מלמעלה למטה דורשת תכנון מראש ומגבילה את מורכבותה.

בעיניי, זוהי חשיבה טבעית לפקידים בכירים הרגילים לקבל החלטות על תכנון ברמה הלאומית וסבורים שזוהי השיטה היחידה לבניית המדינה.

בפועל, הכיוון מלמעלה למטה הוא רק אחד מהליכי בניית המדינה. קיים גם כיוון הפוך, מלמטה למעלה, הדורש פחות תכנון ומעניק לפקידים הבכירים פחות שליטה.

הפעלת דרך זו לבניית האוטונומיות תיראה כך: השלטון המרכזי יגדיר את הסמכויות שהשלטונות המקומיים יקבלו, יחוקק את הכללים הדרושים, והמוסדות המוניציפליים יערכו את התיאומים ושיתופי הפעולה ביניהם. הם יעבירו לשלטון המרכזי רק את הוויכוחים שיתעוררו ומקרים שבהם יתקשו בקבלת סמכויות מסוימות.

ניתן להעביר את הסמכויות מהשלטון המרכזי למוסדות המוניציפליים בזו אחר זו ובמקביל, כך שכל סמכות תישאר בידי השלטון המרכזי עד שתועבר בפועל למוסד מוניציפלי מסוים. הדבר יבטיח את רציפות השלטון.

באופן זה ניתן לבנות מערכת היררכית מורכבת הרבה יותר, וזה מה שאני מציע בתוכנית שלי¹⁰⁶.

ראינו כי צורת המחשבה של מציעי תוכנית “אלומות” היא לתכנן ולשלוט בכל, וייתכן שזו הסיבה שהם לא ראו את השיטה הזו.

עוד על חשיבה של פקידים בכירים

אחת המטרות של תוכנית “אלומות” היא שינוי מבני אשר ייתר לתמיד את הסיבות למלחמת הגנה על ערכים, ולפיכך כל הקבוצות חייבות לדעת שהשיטה לא תאפשר לאיום הכפייה להופיע שוב בעתיד, אף לאחר השינויים הדמוגרפיים¹⁰⁷.

חלום זה נראה יפה אך נאיבי; כפי שהראיתי לעיל, השינוי המבני המוזכר בציטוטים אלה – שיטת הממשל של תוכנית “אלומות” – גורם לא רק “לאיום הכפייה” אלא לכפייה בפועל.

לדעתי, יש להיות ערוכים לכך שהתפתחות המדינה, ובפרט שינויים דמוגרפיים, יובילו להופעת איומי כפייה גם בשיטת הממשל שנחשבה למיטבית קודם לכן, ויחייבו הכנסת שינויים בה. מציעי התוכנית הביאו דוגמה מצוינת של בלגיה, ששינתה את שיטת הממשל שלה כמה פעמים בעשורים האחרונים¹⁰⁸.

נראה כי חלום זה הוא חלק מתפיסת העולם של פקידים בכירים החושבים שהם מנהלים את המדינה במידה רבה יותר מכפי שקורה בפועל.

אזכיר כאן גם את הרעיון התמוה של מציעי תוכנית “אלומות”, שלפיו אלומות יהיו אחראיות על כל חובות חבריהן לגורמים מחוץ לאלומה, במטרה ליצור תמריץ להגברת האכיפה ברמת האלומה¹⁰⁹. הדבר יגרום, מצד אחד, לאלומות להעניש את חבריהן שנקלעים לחובות שאינם יכולים לשלם (לא תתאפשר פשיטת רגל), ומצד שני, לשחקנים כלכליים להימנע מבדיקת יכולתו של הצד השני בחוזים ובעסקאות לעמוד בהתחייבויותיו, שכן האלומה של הצד השני תשלם עבורו.

לדעתי, רעיון זה משקף יהירות של מומחים החושבים שהם יודעים טוב יותר מהציבור ואינם צריכים להביא את פרטי תוכניותיהם לדיון ציבורי.

דמוקרטיה ואוליגרכיה

מציעי תוכנית אלומות מצהירים על מחויבותם לאידיאל של מדינת ישראל ציונית ודמוקרטית¹¹⁰. ברור כי מבין שלושת החזונות שהם מתארים כבסיס לשלוש האלומות, הם מזדהים עם חזון המדינה היהודית והדמוקרטית-ליברלית.

משמעות המילה “דמוקרטיה” היא “שלטון העם”.

ראינו כי בפועל שאיפת מציעי התוכנית היא שההחלטות המפורטות יתקבלו ע”י מומחים ופקידים בכירים, והעם רק יאשר החלטות אלה באמצעות הצבעת נבחריו בכנסת ובמשאל עם.

כפי שראינו, מדובר בפרטים מהותיים ביותר – למי יהיה השלטון הפוליטי במדינה ומה יקרה אם אדם לא יוכל לשלם את חובותיו שלא באשמתו.

משמעות הדבר היא ששאיפת התוכנית אינה דמוקרטיה – שלטון העם – אלא אוליגרכיה – שלטון המעטים; ראו את הערך בוויקיפדיה בעניין זה¹¹¹.

הערך מזכיר את הדעה שלפיה באופן כללי מדינות דמוקרטיות נוטות לאוליגרכיה מכיוון שבפועל השלטון נוטה להתרכז במיעוט. עם זאת, אנו מדברים על האידיאל – לאן שואפים – ועל כך אני מתווכח עם מציעי התוכנית, שלדעתי שואפים לאוליגרכיה שבה הם יהיו חלק מהמיעוט השולט (וייתכן כי הם אינם שמים לב לכך, משום שהם רוצים שההחלטות יתקבלו ע”י הטובים ביותר בעיניהם ושהציבור לא יפריע להם).

ימניים ודתיים פרודוקטיביים

הסכנה החמורה ביותר שממנה מבקשים מציעי תוכנית “אלומות” להציל את המדינה היא קריסתה עקב התרחיש הבא.

תומכי “החזון התורני-לאומני” יתרבו ויהפכו לרוב במדינה, ולכן חזון זה יהפוך בסופו של דבר לשולט בערכיה ובדמותה של המדינה ויכפה עליה ערכים שאינם ליברליים, מצד אחד, וכן יתברר כי חלק קטן והולך של הציבור נושא בנטל הביטחוני והכלכלי, מצד שני. בסופו של דבר, החלק הקטן הזה יאבד את התקווה לשינוי ורבים ממנו יעזבו את הארץ לטובת הזדמנויות תעסוקתיות אטרקטיביות בחו”ל. אלו האנשים המניעים את ההייטק, הרפואה, האקדמיה וחלקים נכבדים ממערכת הביטחון. מנוע הצמיחה של כלכלת ישראל הוא החדשנות, וזו מונעת על ידי קבוצה של כמה עשרות אלפים מתוך אוכלוסייה של כעשרה מיליון. אותם רבים שיישארו, יגלו, במקרה הטוב, שישראל הופכת למדינה ענייה המתקשה לפרנס את ילדיה, לבנות כוח הגנה ראוי ולהבטיח את עתידם.¹¹²

תרחיש זה מבטא את הפחד של “הציבור הציוני הליברלי” – ככל הנראה, מדובר בשמאלנים, כולל השמאל המתון – מהשינויים הדמוגרפיים העלולים להותיר אותו במיעוט ולהוביל את המדינה בכיוון שלא יוכל לקבל.¹¹³

יש להתייחס לפחד זה ולהפיגו; ראו בהמשך את ההתייחסות אליו בתוכניתי.

עם זאת, תרחיש זה אינו נראה לי מעשי מהסיבות הבאות:

• הבעיה המשמעותית ביותר בעיניי היא טענת מציעי תוכנית אלומות כי כמה עשרות אלפי בני אדם המניעים את המדינה בכל ההיבטים המוזכרים לעיל, משתייכים כולם לציבור הציוני הליברלי ולא לאלה שמציעי התוכנית מבקשים לשייך לאלומה התורנית-לאומנית¹¹⁴ (כפי שציינתי לעיל, האלומה הזו אמורה לכלול את החרדים, הדתיים הלאומיים וחלק מהמסורתיים). לדעתי, הדבר אינו נכון; מציעי התוכנית לא הביאו מקורות סטטיסטיים לטענתם משום שסברו כי היא מובנת מאליה (התייעצתי עם כלכלנים ונמסר לי כי קשה למצוא מידע סטטיסטי מדויק). אציג כמה נתונים המפריכים לדעתי את הטענה הזו:
  • בצה”ל: מרשימות הנופלים עולה כי קרוב למחצית מהם במלחמה הנוכחית משתייכים לציבור הדתי-לאומי (הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסייה) וחלק ניכר הם חרדים. באשר לקצונה הבכירה, תקרת הזכוכית הידועה מונעת מדתיים וימנים להגיע לדרגת אלוף ומקשה עליהם להגיע לדרגת תת-אלוף; המקרה הידוע הוא שחרורו מצה”ל בזמן המלחמה של תא”ל עופר וינטר. באשר לטייסים, קיימות שמועות מתמשכות כבר עשרות שנים שדתיים וימניים אינם (או כמעט אינם) מתקבלים לקורסים אלה.
  • באשר להייטק: מתוך שלוש חברות שבהן עבדתי במשרד (ולא מרחוק), באחת היה רוב דתי-ימני, אחת הייתה מעורבת (כמחצה-מחצה) ובאחת היה רוב חילוני שמאלני. בחברה שבה התראיינתי לאחרונה, המנהל המגייס חבש כיפה סרוגה – היה דתי לאומי – ומנהל בכיר יותר היה חרדי. אני מעריך שאכן רוב עובדי ההייטק הם שמאלנים, אך לא הרוב המוחלט. (לא חשתי באפליה, לא כלפי דתיים וימניים – לא חוויתי אותה – ולא כלפי שמאלנים, גם כאשר הייתי בתפקיד ניהולי והמלצתי למנכ”ל דתי לאומי על מועמדים חילונים שככל הנראה היו שמאלנים.)
  • באשר לציבור הדתי-לאומי: בבית הכנסת שלי יש פרופסור מן המניין אחד ועשרות בעלי תואר דוקטור מתוך כ-200 מתפללים. יש אדם אחד שכיהן בעבר בתפקיד סמנכ”ל ומנהל יחידה גדולה בחברת הייטק גדולה, וכן מנהל בדרגת C בחברת הייטק קטנה (המשמש גם כרב בית הכנסת בהתנדבות). רבים ממתפללי בית הכנסת עובדים בהייטק, ברפואה ובאקדמיה, וכמעט כל המתפללים עובדים; מעטים לומדים בישיבות, ומתוכם כמעט כולם שירתו, משרתים או ישרתו בצבא. במספר בתי כנסת אשכנזיים שאני מכיר בעירי, מעלה אדומים, המצב דומה. בבתי כנסת של עדות המזרח יש פחות בעלי תואר דוקטור, פחות עובדי הייטק ויותר בעלי עסקים; כולם עובדים למעט לעיתים כולל – מוסד לימוד תורני גבוה – שבו בית הכנסת תומך, עם מספר לומדים קטן ביחס למספר המתפללים (לדוגמה, 20 מתוך 200).

מכל האמור לעיל ברור כי טענת מציעי התוכנית שלפיה האליטה משתייכת רק לציבור הדמוקרטי הליברלי, אינה נכונה.

• אוסיף כי לדעתי, החרדים – במתכונתם הנוכחית – לא ישאפו לנהל את המדינה בפועל, גם אם ינצחו בבחירות. הסיבה לכך היא שאין להם עניין אמתי בכך אלא בשמירת אורח חייהם; אם ינצחו, יעבירו את השלטון לאחרים אשר מצד אחד יהיו מסוגלים לנהל את המדינה באחריות, ומצד שני ידאגו שלא יפריעו לחרדים לחיות כרצונם. ירושלים מדגימה תופעה זו: החרדים מהווים זה שנים רבות את הקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה היהודית (אך קטנה מהמוסלמים)¹¹⁵, ונציגם, אורי לופוליאנסקי, כיהן כראש העיר בשנים 2003-2008; בבחירות 2018 הם תמכו במשה ליאון¹¹⁶, שאינו חרדי¹¹⁷, והוא נבחר לראש העיר. בנוסף, החרדים עוברים תהליך שינוי בשנים האחרונות, ויותר מהם מתגייסים לצה”ל ומצטרפים למעגל העבודה. לפיכך, אינני רואה את התרחיש שמתארים מציעי תוכנית אלומות כאפשרי. עם זאת, אינני מצפה מהחילונים לסמוך על דעתי; ראו בהמשך את הצעותיי בתוכניתי.
• תחזיתי למקרה שבו לא ייעשה שינוי מהותי במדינה טובה יותר מהתרחיש הנ”ל, אך לא בהרבה: צפויה אי-יציבות פוליטית מתמשכת בשל חוסר היכולת להגיע לפשרה בין הצדדים והיעדר יכולת של כל אחד מהם לשלוט ולנהל את המדינה. הדבר היחיד המחזיר את העם למצב של אחדות הוא התקפות האויבים, המעודדים על ידי המאבקים הפנימיים בינינו¹¹⁸.

בתוכניתי אני מציע ערכים שלדעתי אינם סותרים את הערכים הליברליים¹¹⁹. מבחינת השלטון, הצעתי להעניק לחרדים אוטונומיה רחבה מאוד (יותר מהמוצע בתוכנית אלומות) אך לא לאפשר לרוב החרדים (בהיעדר שינויים משמעותיים באידאולוגיה שלהם) להשתתף בהחלטות הלאומיות¹²⁰. בנושא הסובסידיות, הצעתי להעביר את כל הנושאים הפיננסיים לרמה המקומית (למעט הצרכים הלאומיים)¹²¹, והדבר יביא להפסקת הסובסידיות בין הקבוצות שלא יחפצו בהן. אני מקווה שזה יפיג את חששות השמאל.

לסיכום, מציעי תוכנית אלומות עשו מאמץ רב ומרשים להבין את הצד השני, הימין והדתיים, אך מאמץ זה לא היה מספק כדי לגבש תוכנית שתאחד את הצדדים.

הבעיה הכי גדולה במדינה

כפי שראינו, לדעת מציעי תוכנית אלומות החרדים הם הבעיה המרכזית, ומתחתי ביקורת על עמדה זו. (למען הסר ספק, אינני תומך באידאולוגיה החרדית.)

אציין את מה שאני רואה כבעיות היסוד של המדינה:

• התנהלות במלחמות מול אויבים ערביים: במקום להשיג ניצחון מכריע, אנו שואפים לתיקו רווי דמים. הדבר כולל את הוראות הפתיחה באש והלחימה במחבלים; הוראות אלה מיטיבות עם האויב ועולות בחיי חיילינו.¹²²
• חוסר היכולת לנהל את המדינה בשל פערים בלתי ניתנים לגישור בין הימין והשמאל, כפי שהוזכר לעיל.

להשוואה: על הדעות הימניות בתכנית שלי

הסברתי לעיל כי תכנית אלומות, שהייתה אמורה להביא למצב שבו כל קבוצה תרגיש כי ערכיה אינם בסכנה, בפועל סובלת – ייתכן שללא כוונת המציעים – מהטיה חמורה לכיוון השמאל.

הבטחתי להסביר כיצד התכנית שהצעתי פותרת את הבעיות שתכנית אלומות נתקלת בהן. לפיכך, עליי להסביר עד כמה הצלחתי להימנע מהכנסת ההטיה הפוליטית שלי לתוך התכנית.

לגבי השלטון המרכזי, תכניתי איננה מפורשת, והיא ממליצה כי השלטון המרכזי יהיה בידי נציגי הערים והשכונות היהודיות שיתמכו בכיוון החדש שהתוכנית מקדמת, וכל השאר יקבלו אוטונומיה רחבה.¹²³ להערכתי, אם תכניתי תתקבל, זה יהיה תחילה ע”י השמאל, והימין יצטרף רק לאחר מכן¹²⁴; לכן, לשמאל שיקבל את התוכנית, יהיו אפשרויות רבות להטות את השלטון המרכזי לטובתו¹²⁵.

מבחינת המדיניות כלפי פלסטינים, הצעתי נובעת מעקרונות התוכנית – השליחות הלאומית של עם ישראל שעלינו לגלות, הכוללת מרכיבים מכל התנועות החשובות בעם ישראל¹²⁶.

הצעתי חדשנית ואינה נכנסת לדפוסים של שמאל או ימין: שלום עם המשלימים עם שלטוננו ומלחמה עם אלה שלא¹²⁷. (לשמאלנים שיטענו כי זה קרוב יותר לעמדה ימנית מאשר לעמדה השמאלנית שהייתה לפני המלחמה, אומר: ראשית, שדעות רוב השמאלנים השתנו בעקבות המלחמה; שנית, שאני מקדם עקרונות ואינני מחפש פתרון חצי-חצי; ושלישית, שאינני מסתיר דבר ומשאיר נושאים פתוחים לדיון.)

לסיכום שאלת ההטיה הפוליטית בתכניתי: אינני מקדם את הטייתי בנושא השלטון, ואני מקדם עקרונות חדשניים (לא של הימין ולא של השמאל הקיימים) בענייני המדיניות ומציג את מסקנותיהם בצורה מפורשת.